עוד עונה הגיעה ועוד שנה, ואנחנו עדיין בענייני קורונה, גל רביעי של התפרצות וחיסון שלישי, כ300.000.000 חולים מצטברים ומעל 5.000.000 שמתו (מתוכם רק 114.000 בגרמניה, תוצאה של משמעת הציבור) ונראה שאין לזה סוף.
אז אנחנו באותה שגרה בה משתדלים להיות יותר בבית או בטבע ופחות בערים הגדולות, ולא עושים שופינג אלא מזמינים הביתה מה שאפשר, וחורשים על הנטפליקס עד שלא נשאר מה לראות, וממש ממש מנסים לא לעלות אחד על העצבים של השני.
התמזל מזלי וחודשים מעטים לפני פרוץ הפנדמיה, מצאתי בוק-קלאב בכפר הסמוך, וככה בטעות לא רק שמצאתי עיסוק אלא גם קבוצה חברתית נעימה ופעילה וגם את מי שהפכה להיות החברה הכי טובה שלי בשנתיים האחרונות , קתרין. וכך אני קוראת הרבה ומאזינה להמוני ספרי אודיו באודיבל ובספוטיפיי, וניפגשים בזום או במסעדות ומדברים על הספרים, והולכים יחד לטיולים וכל מיני מקומות מעניינים.
אני וקתרין הלכנו יחד גם לקורס תפירה ומאז תפרתי לעצמי כמה בגדים ותיקים ולאחרונה אפילו לבוש חג לסוניה 😁
הבנות תמיד מספקות לי תעסוקה ודאגות. אופק סיימה לימודים ולא מוצאת את עצמה, והחליפה חבר מוזר אחר בחבר מוזר שני, שניהם לא משהו שהייתי מאחלת לה. דורון החליטה לפתע באמצע השנה לעבור בית ספר, לעשות בחינות סיום ואז לעשות הפסקה לפני הבגרויות, וקימי הצעירה עוד מוצאת את דרכה בבית הספר אותו התחילה בשלהי המגפה ואפשר לראות השפעה גדולה (ושלילית) על החיים החברתיים בכתה.
אז כמעט כל לילה אני נרדמת עם ספר כדי להרגיע את המחשבות והדאגות ולחשוב על משהו אחר, זה עוזר 🙂
מה שלא מאכזב אף פעם זה הטבע, היופי של הרי הטאונוס, בכל עונה, תמיד ממלא את הלב, ולא משנה מה קורה בעולם, אני תמיד מרגישה ברת מזל לגור פה, זו איכות חיים אמיתית וחופש אמיתי, לפקוח את העיניים ליופי כזה, אין לזה תחליף.
היידי בת הערים 